הדמיון הנוצרי

יש פוסט מעניין והדיון לעבר ThinkChristian.com על הטפה: מחסלים הטפה .

הוא מצטט מאמר נוסף שבו המחבר אומר: "הטפה כפי שהיא נהוגה בכנסיות המודרנית במיוחד המקראי, צורה גרועה תקשורת, יוצר תלות."

הנה אני התגובה פורסמה: אני לא חושב שהבעיה היא עם הטפה כשלעצמה. היא משרתת מטרה, במיוחד כאשר מספר גדל בקהילה. הבעיה היא יותר מדי הסתמכות על הטפה בשילוב עם מה הוא לעתים קרובות מנטליות קהל פסיבי hearers. במערב, שאנו חיים בחברה מעל לידיעת שבו אנחנו בדרך כלל לא לוקח זמן כדי לשקף או לדבר על מה שאנחנו כאן. עבור דרשה להיות יעיל, צריך להיות בהקשר שבו אנחנו עושים עם זה יותר מאשר רק באופן פאסיבי להקשיב לה ולאחר מכן ללכת על הדבר הבא לאחר מכן.

דעתי היא כי הטפה היא יתר על המידה על כמה זה חשוב, אבל זה לא אומר שזה אינו מספק ערך. אנחנו גם צריכים לזכור כי זה רק חלק אחד של שירות בכנסייה, וכי אלוהים פועל בדרכים שהן מעבר התקשורת רציונליות.

פעם קראתי ספר של חואן קרלוס אורטיס שבו הוא התחיל לתהות למה הם דנו אחד נושא הדרשה, אחר ללמוד תנ"ך, וכו 'אז, הם החליפו את הפוקוס על הכנסייה כולה שלהם להתמקד בנושא אחד לאורך זמן מסוים .

אנחנו חיים בעידן שבו אנו קולטים המון מידע אבל לבלות מעט מאוד לעשות עם זה כלום. אם אנו מצפים דרשה 30 דקות על נושא אחד פעם בשבוע, כי הוא כלל לא חשב הרבה על פעם שאנחנו עוזבים את הבניין על כל השפעה אמיתית, אנחנו משלים את עצמנו. זה באמת מסתכם במה האדם מחליט לעשות עם מה שהם שומעים. אולי, אם כי, הקהילה לכנסייה יכול לעשות יותר כדי לתמוך לחיות את הדרשות בחיי היומיום שלנו בדרכים שהן משמעותיות.

תקשורת המונים היא לא השיטה היעילה ביותר לתקשר משמעות ליחידים, ואולי חלק אהבתנו זה כי זה קל. זה תמיד יהיה מקום, אבל זה לא פוטר אותנו מאחריות אישית על חיינו ולא להסתבך במערכות יחסים מחויבות.

הודעות קשורות:

1. מחכים העיתוי המושלם של אלוהים
2. שפה של יחסים
3. משפחות בצומת: Postmodernity